החלטה בתיק ד"מ 51865-06-12; ד"מ 50865-06-12

2.         התובעים מתנגדים לבקשה.

3.         בדיון בבקשה, שהתקיים ביום 6.12.12, ביקשו הצדדים כי הדיון יתקיים לפניי כדן יחיד וכי ההחלטה תחול על כל התיקים שבכותרת.

4.         טענות הנתבעת בתמצית - 

א.         התביעות מושא הבקשה הוגשו לבית הדין ביום 24.6.12. לפיכך, יש לדחות תביעותיהם של התובעים שסיימו לעבוד אצל הנתבעת לפני יום 23.6.05, שכן חלפו מעל 7 שנים ממועד הפסקת עבודתם אצל הנתבעת ועד מועד הגשת התביעות לבית הדין.

ב.         מרישומיה של הנתבעת עולה כי אף לא אחד מן התובעים נמנה על העובדים אשר עבדו אצלה בחודשים מאי - יולי 2005. היינו, במועד הקובע (23.6.05) התובעים לא עבדו אצל הנתבעת ועל כן, עילת תביעתם התיישנה.

            על פי רישומיה של הנתבעת עולה כי 11 מן התובעים סיימו את העסקתם אצלה בחודש מרץ 2004 והאחרים כלל לא הועסקו על ידה.

ג.          התובעים לא צרפו כל ראיה או מסמך המעיד על מועד העסקתם אצל הנתבעת ולא בכדי.

ד.         על פי סעיף 5 לחוק ההתיישנות, התשי"ח - 1958 (להלן - חוק ההתיישנות), התקופה בה מתיישנת תביעה שאינה במקרקעין הינה 7 שנים. תחילת תקופת ההתיישנות היא ביום שנולדה עילת התביעה. על פי פסיקת בית הדין הארצי לעבודה, הרי שעילת התביעה של התובעים נולדה עם הפסקת עבודתם אצל הנתבעת ועל כן, לאור הנתונים כפי שהובאו לעיל - תביעתם של התובעים התיישנה ויש לסלקה על הסף.

5.         לבקשה צורפו תצהירים מאת ויטלי דה לוי - מנהל חשבונות בנתבעת ויחזקאל ששון - מנהל ובעלי הנתבעת- תצהירים עליהם לא נחקרו, לאחר שב"כ התובעים ויתר על חקירתם.

6.         טענות התובעים בתמצית -

א.         עבודת התובעים הסתיימה סמוך מאוד לסגירת אזור התעשייה ארז ועל כן תביעותיהם לא התיישנו. יצויין, שב"כ התובעים לא ציין מועדי סיום העבודה אלא הסתפק באמירה כללית בלבד שסיום ההעסקה היה בסמוך מאוד לסגירת אזור התעשייה ארז.

ב.         ביום 16.2.05 התקבל בכנסת חוק יישום תכנית ההתנתקות, התשס"ה - 2005. ביום 20.2.2005 נחתם צו פינוי אשר קבע את מועד ההתנתקות, בהתייחס לכל שטח חבל עזה, ליום 20.7.05. ביום 19.5.05 נדחה מועד ההתנתקות ליום 15.8.05.

ג.          לאור תוצאות ההתנתקות, לא חלים על שטח עזה חוקי מדינת ישראל ומדובר בישות נפרדת אשר אין לה נגיעה לא למדינת ישראל ולא לחוקיה. כתוצאה מכך נפגעה זכות הגישה של התובעים ואחרים כמותם לערכאות מדינת ישראל, לצורך הגשת תביעות בעניין זכויות סוציאליות.

ד.         חשיבותה של זכות הגישה לערכאות מקימה חזקה פרשנית לפיה החוק לא התכוון להגביל את זכות הפנייה לבית המשפט אלא כאשר הדבר נועד להשיג תכלית חשובה אחרת. אי לכך, פרשנות חוק המגבילה את יכולת מימוש זכות התביעה צריך שתיעשה בזהירות וריסון רב.

ה.         לאור תוצאות ההתנתקות נוצר מצב חדש לפיו התובעים נמצאים במעין מדינה אחרת ועל כן, יש מקום להחיל את סעיף 14 לחוק ההתיישנות אשר קובע כי בחישוב תקופת ההתיישנות לא יבוא במניין, הזמן בו שהה אחד מבעלי הדין בשטח שמחמת התנאים שהיה נתון בהם שם או מחמת היחסים השוררים בין אותה מדינה לבין מדינת ישראל, לא יכול היה לקיים את הבירור המשפטי.

ו.          בית המשפט העליון קבע, ברע"א 10179/05 הארגון לשחרור פלסטין נ' סופי צ'סר (להלן - עניין צ'סר), כי התנאי הקבוע בסעיף 14 לחוק ההתיישנות אינו מחייב קיומן של נסיבות אשר אינן מאפשרות כליל הגשת תביעה בישראל ודי בכך שיוכח כי קיים קושי של ממש להגיש את התביעה. כן נפסק כי במקרים מסוימים יעוכב מרוץ ההתיישנות למשך אותה תקופה בה ניטל כח התביעה הממשי מידי התובע עקב מצב משפטי פסיקתי שנוצר, השולל ממנו במהלכו את היכולת הממשית לגבש את עילת תביעתו ואת סעדיו ולממשם. 

ז.          ככל הנוגע לקושי ממשי להגשת התביעה עקב מצב משפטי פסיקתי שנוצר - רק לאחר שניתן פסק דינו של בית הדין הארצי בע"ע 207/08 עז רום מפעלי מתכת בע"מ (בפירוק) נ' עצאם מוחמד אשכנתא ו- 87 אחרים מיום 13.1.12 (להלן - עניין עז רום), ניתן לתובעים כח ממשי לתבוע ונוצר סיכוי לזכות בתביעה, זאת בעקבות המצב המשפטי-פסיקתי שנוצר לפיו בית הדין הארצי החיל את הדין המצרי על מחסום ארז ועל כן, מי שפוטר או התפטר זכאי לפיצויים כפי שפורט בפסק הדין.